אין להעתיק כל חלק שהוא מאתר זה. © כל הזכויות שמורות לכותבת היומן. 2001 והלאה. 
|
|
21.2.02, יום שישי הרגע סיימתי לדבר עם אייל בטלפון. הוא הגיע אתמול להורים שלו מכפר סבא. סיפר שהכל טוב. אבל אני דאגתי כמו תמיד:"אבל תזהר שם בכפר סבא תשים לב איפה אתה הולך...". נשמעתי כמו איזו אמא אבל אני לא מתביישת בזה. אני באמת דואגת מכל המצב בארץ עכשיו. זה מפחיד אותי. אייל אמר לי שאין לי מה לדאוג. "תיקח פלאפון" אמרתי לו "אני לא לוקח אותו, נמאס לי מהמכשיר הזה" הוא קבע. נלחצתי עוד יותר. "אבל למה?" "כי אין לי כוח למכשיר הזה. תעזבי, אל תדאגי." "יהיה לי אולקוס בגללך!" צעקתי עליו. כן, אני היסטרית מהמצב. הנה, אני אומרת את זה. אני מתה מפחד. אני צריכה לנסוע לעשות הכוונה לבחירת מקצוע ואני מתה מפחד ואני דוחה את זה כבר די הרבה זמן. אני רוצה להמשיך בשיעורי הנהיגה ואני פוחדת לצאת מהבית. אני בפאניקה היסטרית. מתי הכל יגמר?. אני בן אדם לחוץ והיסטרי. ככה אני. אז אייל ניסה לשנות נושא בשיחה כדי שאני ארגע והביא חיקוי מדהים של מיקי גבע שמחקה ב"רק בישראל" את השר מאיר שיטרית. זה עבד לרגע כי צחקתי. אבל לא הייתי רגועה. אחרי שנרגעתי מהצחוק שאלתי אותו מה נשמע ומה חדש אצלו. אייל אמר שהיתה לו חברה. אם קודם נלחצתי אז באותו רגע נחנקתי. אחר דקה הוא אמר שהם נפרדו. חזרתי לנשום ושאלתי אותו למה, אייל אמר שזה לא היה זה ושלאותה בחורה כבר יש חבר חדש וחוץ מזה הוא חשב על מישהי אחרת. "על מי חשבת?" שאלתי אותו בסקרנות "עליך". וואו, באותו רגע חייכתי לעצמי. נזכרתי שבתיכון שרון תמיד אמרה לי שאייל ואני מאוד מתאימים. אני כמובן ביטלתי את זה מיד כי אייל הוא הידיד הכי טוב שלי ואף פעם לא חשבתי עליו כעל חבר. אני באמת חושבת שאייל מבין אותי ואת כל השיגעונות שלי, יש לנו חוש הומור דומה והוא לא מנג'ס לי. אני מנג'סת לו אבל זה התפקיד שלי... אייל הוא לא כמו אחרים שאני מכירה. פעם היכרתי מישהו שהיה מתקשר אלי כל יום וחוקר אותי איפה הייתי ומה עכשיו ופה ושם. הוא היה מתקשר לעבודה ואני שונאת שמתקשרים אלי לעבודה. אני צריכה להיות מרוכזת בעבודה. (זו היתה עבודה שדרשה ריכוז רב), הוא שיגע לי את השכל. הוא ישב לי על הוריד. עד שניתקתי את הקשר הזה. ואייל, הוא לא כזה. הוא לא יחקור אותי איפה הייתי ומה אני עושה ומה ומי. הפעם אני החלפתי נושא כי לא ידעתי איך להגיב על הדברים האלה. אני צריכה לחשוב על זה. על אייל ועלי. נכתב ע"י בר בשעה 20.58 16.2.02, יום שבת היי, מה נשמע? רוי, העלה שוב את הבלוג שלו. רחלי עיצבה בירוק-חתולי. אילנה התעודדה מכולנו ובר עדיין כותבת. ובכל זאת, מה חדש אצל בר? אז ככה, מצאתי מה ללמוד. לא, זה לא ממש נכון, כי אני מתלבטת בין שני דברים. כשתהיה החלטה - תדעו. קראתי את הדברים של אוהד ואת הצד של איה גם בפורום וגם ביומן של אוהד, בקשר לפרשת הצינזור. ולמרות שאמא שלי תמיד אמרה ש"אם לא היית שם - את לא יכולה לקבוע מה קרה ואל תתערבי" אני כן רוצה להגיד שאני מסכימה עם דבריו של אורן מהפורום. ולכבוד סוף השבוע שעוד מעט מסתיים קבלו שאלון קצר שאני מאוד אשמח אם תפרטו למה בחרתם בתשובה שבחרתם: איזו מבין החוויות הבאות נראית לכם הכי טראומטית? א. לצפות בצורת המשחק של רות גונזלס ב"סיטי טאוור". ב. לצפות בצורת המשחק של שרון דוראני בתקופת "לגעת באושר". ג. לצפות בפנינה דבורין ב"חוליה החלשה" או איך שזה נקרא. ד. לצפות בשלוש תוכניות ספיישל של דודו טופז רצוף. נכתב ע"י בר בשעה 18.29 12.2.02, יום שלישי בעקבות ההודעה שכתבתי בפורום "בלוגים ויומנים אישיים" שאיה מנהלת בתפוז, הגיעו אלי הרבה מיילים בצורת עידוד וכמובן תגובות להודעה בפורום. חן חן. טוב, אז רן הודיע לי שיש לו גם בלוג. וכמו שאמרתי - אני מוסיפה לרשימה בצד. חמדה, שכתבה לי מייל, נאלצה לסבול את הקוטריות שלי, וסליחה על כך. זה לא כל כך נעים לראות בלוג סגור... רוי סגר את הבלוג שלו. חבל. זהו, בערך, כרגע אין לי יותר מה לכתוב. נכתב ע"י בר בשעה 17.42 9.2.02, יום שבת כבר שבוע אני יושבת מול המחשב ואני פשוט מרגישה שאין לי מה לכתוב. ישבתי וקראתי את היומנים של כל מי שברשימה בצד פה. כן, כן, הוספתי חדשים לרשימה. אז קראתי את כולם. באמת. נו, טוב, את חמדה לא קראתי אבל זה בגלל שהיא היתה בפראג אז לא היה מה משהו חדש לקרוא... וגם אחרי זה לא מצאתי מה לכתוב. הרגשתי שכולם כבר כתבו הכל. אולי זו אחת מהפעמים שצריך פשוט לקרוא ולא לכתוב? נכתב ע"י בר בשעה 19.00 1.2.02, יום שישי בתור מזכירה אני רוצה להגיד ש עבודת מזכירות זו עבודה משעממת מאוד. אני יכולה להבין את רינה שעברה למלצרות. אבל גם שם היא לא תעשה חיים לדעתי. אבל שיהיה בהצלחה. תמיד חשבתי שאני אהיה מזכירה. עשיתי את המסלול המתאים: למדתי במגמת מזכירות, יש לי תעודות של מזכירה, אבל זה משעמם. ככה שאת רוב הזמן אני מעבירה בגלישה ברשת (כבר חרשתי את היומנים האחרים מכל הכיוונים... אני יכולה לדקלם את היומנים/בלוגים האחרים הפוך ובאלכסון מתוך שינה...), אבל גם זה באיזשהו מקום נמאס. כמה אפשר לגלוש? ההורים שלי ישמחו לשמוע את החלק האחרון של המשפט הקודם... בכל אופן, בינתיים זה כסף טוב. משלמים לי ואני כמעט לא עושה כלום. :-) . בנוגע למלצרות - אני יודעת שאני בחיים לא אמלצר. אני פשוט אפיל הכל... שלא לדבר על מלצרות אויר (דיילות... למי שלא הבין), שבכלל יש לי פחד גבהים. נכתב ע"י בר בשעה 18.56 |
קישוריםעמוד ראשי כרטיס ביקור אתרים אהובים ספר אורחים שלחו לי דואר ארכיון - אוקטובר 2001 נובמבר 2001 דצמבר 2001 ינואר 2002 בלוגים אהובים: עומר רחלי רינה אוהד emale איה לאוניד אריאל דודי רוי חמדה אילנה אבשי רותם יואב רן בלו לגון דניאל אליסיה ישרא-בלוג bluetterfly wannabegirl « ? israeli blogs # » |